תקציר פסק הדין
המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק לאומי, בטענה כי כספי פיקדונות שהופקדו בבנק על ידי הוריו, ניצולי שואה, לפני מלחמת העולם השנייה והושבו להם לאחר המלחמה, לא שוערכו כראוי. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי עילת התביעה התיישנה זה מכבר (עשרות שנים לאחר משיכת הכספים), וכי אין בסיס משפטי להחיל על ניצולי שואה את מנגנוני השערוך המיוחדים שנקבעו בחוק עבור נספי שואה. בית המשפט הדגיש כי המדינה, ולא הבנק, אחראית לתקופות בהן הכספים הוחזקו על ידי הממונה על רכוש האויב.
הרקע העובדתי
המבקש, יורשם של ניצולי שואה, טען כי הוריו הפקידו כספים בבנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי) לפני המלחמה, וכי עם החזרת הכספים בערך נקוב שנים לאחר מכן, הם קופחו ולא קיבלו את ערכם הריאלי. הבנק טען כי פעל לפי התנאים המוסכמים, כי הכספים הוחזקו בפועל בידי הממונה על רכוש האויב בתקופות מסוימות, וכי התביעה התיישנה.
השאלה המשפטית
האם התובענה הייצוגית עומדת בתנאי הסף, לרבות שאלת ההתיישנות וקיומה של עילת תביעה אישית וקבוצתית ראויה?
הכרעת בית המשפט
בית המשפט דחה את בקשת האישור, בקובעו כי התביעה התיישנה, לא הוכחה עילת תביעה אישית, ולא ניתן להחיל על ניצולים חקיקה שנועדה ספציפית לנספי שואה.
העיקרון המשפטי
לא ניתן להחיל רטרואקטיבית מנגנוני שערוך ייחודיים שנוצרו עבור נספי שואה על ניצולי שואה שקיבלו את כספם חזרה עשרות שנים קודם לכן, בפרט כאשר התביעה התיישנה.
החשיבות המשפטית
לא ניתן להחיל רטרואקטיבית מנגנוני שערוך ייחודיים שנוצרו עבור נספי שואה על ניצולי שואה שקיבלו את כספם חזרה עשרות שנים קודם לכן, בפרט כאשר התביעה התיישנה.
מה ניתן ללמוד
ניצולי שואה או יורשיהם שקיבלו את כספי הפיקדונות שלהם בעבר אינם זכאים לדרוש שערוך נוסף מהבנקים מכוח חוק נכסי נספי השואה.
השפעה על חברי הקבוצה
ניצולי שואה או יורשיהם שקיבלו את כספי הפיקדונות שלהם בעבר אינם זכאים לדרוש שערוך נוסף מהבנקים מכוח חוק נכסי נספי השואה.
בדיקת התאמה להליך
כדי לבחון אפשרות לתביעה ייצוגית, יש לבדוק עילה אישית, קבוצה שנפגעה באופן דומה, ראיות ונזק.